הטרור של קינמון אמיתי: מדוע האקלים של סרי לנקה יוצר את הטוב בעולם

אתה מכיר את הרגע הזה שבו אתה לוגם יין ממש טוב ומישהו רוכן ואומר, "זה הכרם שאתה טועם"? תחושת המקום החבויה בטעם? זה טרואר - האדמה, מזג האוויר, הידיים שמטפחות אותו - הכל עטוף באחד.

הנה הדבר. למדף התבלינים שלך יש גם טרואר. וכשזה מגיע לקינמון, יש משקל כבד אחד ברור. סרי לנקה.

תשכח מהדברים שניסית מכל מקום אחר. קינמון ציילון אמיתי - Cinnamomum verum - הוא לא רק תבלין. זה האי שמדבר. הגשמים, האדמה, אפילו האוויר מעצבים אותו למשהו רך יותר, מתוק יותר ושכבתי בצורה שאף קינמון אחר לא יכול להשתוות אליו.

ב-DRUERA, אנחנו מביאים את הסיפור הזה לחיים כבר יותר מ-20 שנה. אותה חווה משפחתית. אותה אדמה מתחת למגפיים שלנו בכל מונסון. צפינו איך האדמה עצמה כותבת את חתימתה לקליפה, קציר אחר קציר.

זו לא רק גיאוגרפיה. זה סוג של אלכימיה. וברגע שתבינו למה האדמה והאקלים של סרי לנקה מתחברים כמו שהם עושים, תראו למה הקינמון שלו לא רק שונה - הוא במעמד משלו.

הקרן: אדמת "גני הקינמון"

בוא נתחיל איפה שהכל מתחיל - מתחת לרגלינו. כי בדיוק כמו יין, קינמון נהדר מושרש באדמה שממנה הוא צומח. ובסרי לנקה, הקרקע הזו באמת מיוחדת.

לקינמון ציילון זה משנה. הרבה. העצים העדינים האלה לא גדלים סתם בכל חלקת עפר ישנה. הם זקוקים לחמר חולי. זהו סוג מיוחד של אדמה רכה מספיק לשורשים צעירים להימתח לתוכם ומוצקה מספיק כדי להחזיק במינרלים החשובים. הוא מעט חומצי ועשיר בברזל ומנגן. העסקה האמיתית עבור עצי קינמון. 

• והנה הבועט. האדמה הזו לא רק מאכילה את העצים. זה מופיע בקינמון עצמו. הקליפה החיוורת והזהובה-זהובה הזו? הלחישה הזאת של מתיקות דמוית דבש? שניהם מתחברים לאדמה שממנה מושכים העצים. 
• השוו את זה לקסיה - בת הדוד הקשוחה יותר שרובנו גדלנו עליה - שגדלה באדמה צפופה וכבדת חימר. החימר הזה לוכד מים, חונק את השורשים, והקליפה יוצאת עבה יותר, קשיחה יותר, בעלת תו אחד יותר.
• החולית של סרי לנקה עושה את ההיפך. כשהמונסונים מתגלגלים פנימה (ותאמינו לי, הם מתגלגלים פנימה חזק), האדמה שותה את מה שהיא צריכה, ואז נותנת לשאר לברוח. בלי שורשים רטובים, בלי ריקבון - רק עצים שמחים שמייצרים קליפה שנמסה כמעט בידיים שלך.
• החווה השותפה שלנו בקאלוואנה יושבת על צלע גבעה שמגדלת קינמון באותה אדמה במשך דורות. העקביות הזו חשובה. כל מקל שאנו שולחים מגיע מעצים שנמשכו מאותו חלקת אדמה שנה אחר שנה. אתה לא מבין את זה כשמותגים גדולים מערבבים קינמון ממאה מקורות שונים. שלמות מקור יחיד זו מהווה ניגוד מוחלט למוצרים האנונימיים והמשולבים הנפוצים בשווקים גדולים. 

קרא עוד על DRUERA vs Amazon Cinnamon: What You're Really Geting[[t371]][3]

אז כשאתם טועמים את המתיקות הרכה של קינמון ציילון אמיתי ואת שכבות הטעם - אתם לא רק טועמים תבלינים. אתה טועם צלע גבעה בסרי לנקה. אתה טועם את האדמה עצמה. והאדמה הזו? לא תמצא אותו בשום מקום אחר על פני כדור הארץ.

האקלים: קצב המונסונים

אם האדמה היא הבמה, אז מזג האוויר של סרי לנקה הוא התזמורת, צוות התאורה, כל צוות ההפקה.והקסם האמיתי הוא לא רק שהוא טרופי - זה שהאי פועל על קצב שלא דומה לשום מקום אחר.

ברוב המקומות יש עונה גשומה אחת. סרי לנקה מקבלת שניים. מונסון יאלה יורד ממאי עד אוגוסט. לאחר מכן המאהא משתלטת מאוקטובר עד ינואר. עבור עצי קינמון, זה כמו שיש שתי עונות גידול בשנה אחת. הזדמנות כפולה לחידוש, הזדמנות כפולה לחידוד.

הנה הסיבה לקצב הזה חשוב כל כך. 

• כשהגשמים מגיעים, הם באים חזק ומהר. העצים מגיבים מיד. הם שולחים יורה חדשים. לא הענפים הנוקשים והעציים שתמצאו במקומות אחרים, אלא רכים מלאים בשמנים אתריים. זו הקליפה שאפשר לגלח לתוך הגלילים העדינים והדקיקים האלה שעושים קינמון ציילון אמיתי כל כך מובחן.
• ואז השמש פורצת. השמים בהירים, האוויר מתחמם, ובמשך שבועות האי יושב במקום המתוק שלו - בסביבות 80 מעלות צלזיוס (27 מעלות צלזיוס), עם לחות שעוטפת הכל. זה לא החום היבש הלוהט של אזורי קסיה. זה יציב, עדין, סבלני. העצים מנצלים את הזמן הזה כדי להאט את הקצב, לתת לשמנים להעמיק ולאזן, לבנות מורכבות במקום תפזורת.
• הם משרים, גדלים, מבשילים. שוב ושוב, עונה אחר עונה. זה מה שנותן לקינמון לציילון את האישיות המרובדת שלו - תווים של דבש, הדרים, אפילו קצה פרחוני. וקאסיה? בשל אקלים קשה יותר, הוא בסופו של דבר לוהט אך שטוח. ההבדלים הללו בטעם, בארומה ואפילו במראה הפיזי של הנוצה ברורים וקלים לזהות ברגע שאתה יודע מה לחפש. למדריך מעשי, פירטנו בדיוק כיצד ניתן לזהות בבית קינמון ציילון אמיתי לעומת קאסיה.
• "אתה לא יכול למהר", אומר מייק דה ליברה. "הגשם אומר, 'תגדל'. השמש אומרת, 'תבשיל'. החקלאים שלנו לא צופים בלוחות שנה. הם צופים בשמים. זה הקצב שאתה טועם בקינמון אמיתי - זה סבלנות, בבקבוק."

אז כשאתה שם לב לרכות הזו, למורכבות המפתיעה הזו? אתה טועם את השמיים. ואין שמיים אחרים עלי אדמות זזים כמו אלה של סרי לנקה.

 

הגיאוגרפיה: המגן של הרמה המרכזית 

אתה יודע איך כמה מהכרמים הטובים ביותר תחובים בעמקים שמגנים עליהם מפני הרוח? ובכן, לגני הקינמון של סרי לנקה יש שומר ראש טבעי מדהים משלהם: ההיילנדס המרכזי.

רכס ההרים העצום הזה שפורץ את לב סרי לנקה? זה לא רק נוף גלויה. זהו מגן האקלים המובנה של האי. הפסגות עומדות כמו חומה, חוסמות את הרוחות הקשות והיבשות שאחרת היו מכים במטעי הקינמון. מה שנסחף במקום הוא עדין יותר - אוויר לח השוקע לאורך החופים כמו שמיכה חמה. הרכות היציבה הזו היא מה ששומר על הקליפה גמישה וקלה לעבודה.

אבל הנה הטריק האמיתי: גובה. הנקודה המתוקה מתרחשת על גבעות נמוכות ומתגלגלות מתחת ל-500 מטר, החווה שלנו בקלוואנה נמצאת בגובה 265 מטר. זה המתכון המושלם - חם מספיק, אבל עם שיפוע מספיק כדי לאפשר לגשמי מונסון עזים להתנקז במהירות. העצים לעולם אינם סופגים מים.

עכשיו, ערמו את זה נגד קאסיה. קחו למשל את המגוון הווייטנאמי. הרבה ממנו גדל במעלה ההרים. העצים האלה צריכים להתקשות כדי לשרוד תנודות טמפרטורה גדולות יותר. הלחץ הזה מופיע בקליפה: עבה יותר, מחוספס יותר, אגרסיבי יותר. והטעם? נועז, לוהט, אבל שטוח. זה כמו ההבדל בין עגבנייה חממה לזו שגדלה בטבע.

הקינמון שלנו? זה קצת מפונק. 

• הוא גדל במיקרו אקלים מנוהל בצורה מושלמת, וזה מופיע בטעם. 
• זה לא צריך להילחם כדי לשרוד, אז זה יכול לפתח את כל התווים העדינים והמתוקים האלה באופן טבעי.

"זה כאילו האי תוכנן לקינמון", אומר מייק דה ליברה לעתים קרובות. "ההרים לא נמצאים שם סתם במקרה. הם שמים את מטעי הקינמון הטובים ביותר בכיס קטן ומושלם של העולם. אתה לא יכול לשחזר את הגיאוגרפיה הזו בשום מקום אחר."

אז הרכות הייחודית הזו שאתם טועמים? אתה יכול להודות לרכס הרים עתיק על כך. זה השותף השקט בכל צביטה.

 

האלמנט האנושי: ה"סבויר-פייר" של החקלאים בסרי לנקה

הנה מה שאנשים מתגעגעים לרוב בטרואר: אדמה מושלמת ומזג אוויר מושלם אין הרבה משמעות ללא הידיים הנכונות להחיות את הכל. בסרי לנקה, הידיים האלה שייכות לקהילת הסלאגמה - משפחות שמקלפות קינמון זמן רב יותר ממה שמישהו יכול לאתר.

זה לא סוג העבודה שאתה קולט בסדנה. 

• זה משהו שאתה צומח אליו. עמדתי לצד קולפים אדונים שהתחילו בילדותם, מתייגים יחד עם אבותיהם. 
• הם לא בודקים יומנים או מחכים לתזכורות. הם פשוט הולכים במטעים, מצחצחים אגודל לאורך ענף, מעיפים מבט בעלים - ויודעים. מוכן או לא. סוג כזה של אינטואיציה לא נלמד. זה עבר בירושה, מעודן, חי.
• ומתי הגיע הזמן לקלף? זה אומנותי, פשוט ופשוט. הכלים הם כמעט פרימיטיביים - מוט פליז, סכין מעוקלת - אבל בידיים האלה, הם יכולים באותה מידה להיות כלי נגינה. 
• אצלם הם יכולים להרים סרט קליפה דק יותר מרקמה, לא שבור, שביר, חי. הם לא רק מכינים מקלות קינמון. הם משדלים משהו עדין מהעץ, משהו שנושא את נשמת הארץ.

מה שמרתק הוא שהטכניקות הללו נולדו ישירות מהמקום הספציפי הזה. שיטת הקילוף העדינה הזו עובדת רק בגלל שהאקלים של סרי לנקה מייצר קליפה כה רכה ולחה. נסה זאת על הקליפה העבה והעצית של קאסיה מווייטנאם, ופשוט תגמור עם רסיסים. המלאכה והאדמה בסרי לנקה נמצאים בריקוד מושלם.

"הטרור האמיתי הוא השותפות הזו בין אדמה לאנשים", אומר מייק דה ליברה. "אנחנו רואים את התפקיד שלנו כאפוטרופוסים של שניהם. לכן אנחנו משקיעים ישירות בהכשרת קולפנים חדשים ובכיבוד השיטות האלה. כשהידע הזה נעלם, חלק מהטעם נעלם איתו".

עבורנו ב-DRUERA, האלמנט האנושי הזה הוא הכל. אנחנו לא רק קונים מוצר; אנחנו משתפים פעולה עם מורשת. אמונה זו היא הבסיס לכל המודל העסקי שלנו, מחויבות שאנו מכנים שותפות אמיתית, שחורגת הרבה מעבר לאישורי סחר הוגן הסטנדרטיים. מיומנות זהירה, דורית, היא מה שהופך קליפה טובה לקינמון יוצא דופן. זה המרכיב האחרון, שאין לו תחליף, שאתה יכול לטעום.

 

 

מסקנה: לטעום את המקום בכל קמצוץ

אז במה כל זה מסתכם? הרגע הזה שאתה פותח צנצנת של קינמון DRUERA. האוויר מתמלא במתיקות הרכה ההיא, מצופה בהדרים ודבש. זה לא רק ריח. זאת סרי לנקה.

אתה מריח את אדמת החמר החולית העשירה במינרלים. אתה טועם את הקצב של מונסונים תאומים - הגשם שמזין את הירחים הרכים, השמש שמרכזת את השמנים. אתה מרגיש את ההגנה של הרמות המרכזיות, שמגינות על החורשות ויוצרות מיקרו אקלים מושלם ועדין. והכי חשוב, אתה מכבד דורות של ידיים מיומנות שיודעות לקלף בזהירות שעברה במשך מאות שנים.

זה טרואר. לא נקודה על המפה, אלא סיפור חי השזור בכל קולמוס קינמון ציילון.

"כשאתה בוחר ב-DRUERA, אתה לא רק קונה קינמון. אתה מחזיק חתיכה מהנשמה של סרי לנקה - אור שמש, אדמה, גשם ודורות הידיים שמעצבות אותו. זה מה שהופך את התבלין הזה לא דומה לשום דבר אחר בעולם."[14]t[14]t]2.

רוצה לטעום מה מקום יכול לעשות?

👉 להתנסות בקינמון סיילוני ממוצא יחיד[[t14]1445][t14]146]

טעמו את הארץ. כבד את המלאכה.